מנהלי קהילת בוגרים, נמצאים בפוזיציה ייחודית, הם לא בוחרים וממיינים את חברי הקהילה שלהם, וגם חברי הקהילה עצמם, ראוי לציין, לא בוחרים תמיד להיות חלק מקהילת הבוגרים. ברוב המקרים, הפיכה לבוגר וכניסה לקהילת בוגרים היא חלק מתהליך של סיום תוכנית ארוכה או קצרה בנושא חברתי כזה או אחר. המורכבות של עצם כניסת הבוגר לקהילה שלא תמיד מבחירה, ראויה להתייחסות וניתוח בפני עצמה. אולם כאן, נבקש להבין האם ובאיזה אופן משפיעים תהליכי המיון האינטנסיביים המצויים במרבית התוכנית החברתיות –על קהילת הבוגרים.

על מנת לעמוד ביעדים ובמטרות שהציבו לעצמן, תוכניות חברתיות רבות מייצרות לעצמן את "פרופיל המשתתפ/ת האידיאלי". הן מפרטות את התכונות המרכזיות שדרושות על מנת לעמוד בדרישות התוכנית, ויתרה מכך, על מנת לחולל את השינוי הרצוי כפי שהוא מוגדר על ידי התוכנית. תהליכי המיון לתוכניות, שמזכירים פעמים רבות תהליכי מיון המקובלים בעולם העבודה, מיייצרים מצב בו המשתתפים שנבחרים לתוכנית דומים זה לזה בפרמטרים רבים. לא זאת בלבד, אלא שבמהלך התוכנית הם לומדים שפה אחת והופכים דומים אף יותר מכפי שנכנסו לתוכנית. נשאלת השאלה – האם יש כאן בעיה?

נעצור רגע, ונחשוב על היתרונות של להיות חלק מקהילת בוגרים אקטיבית ותוססת של ארגון חברתי. על אף שרבים הם, נציין שניים עיקריים; הראשון, נוגע לקידום פרט. בעולם שבו ההתקדמות האישית שלך תלויה לא מעט על הרישות והיכרות עם אנשים שונים בעלי השפעה, הרי שליכולת לשמור על קשר עם אנשים שהשתתפו באותה תוכנית השפעה רבה. מעבר לכך היכולת להגיע ולאנשים משפיעים בגלל עצם היותם בוגרים שהשתתפו במחזורים לפנייך או אחרייך של אותה תוכנית חברתית השפעה כפולה ומכופלת. השני, נוגע לקידום השפעה חברתית. החיבור לקהילה, שלחבריה חיבור ערכי וראיה חברתית מאפשר לקדם פעולות שיש בהן להשפיע על המציאות החברתית בין אם באמצעות שיתוף פעולה ושיתוף הידע והמשאבים בין החברים בתוך הקהילה ובין אם בין שיתוף פעלוה ושיתוף הידע והמשאבים בין חברי הקהילה והארגון החברתי ששייך לה.

נחזור לשאלה, האם יש כאן בעיה? ובכן מי שמאמינים כמונו באותם יתרונות של קהילות בוגרים, מחויבים לשאול את עצמם מי זוכה לקחת חלק באותן קהילות וליהנות מאותם היתרונות, ומי לא. והאם המיון לתוכניות ממדר מלכתחילה אוכלוסיות שלמות מהזכות לקחת חלק בקהילות שנועדו לטפל בסוגיות חברתיות.

אבל מה מנהלי קהילת הבוגרים קשורים לזה? הרי הם לא בוחרים את חברי הקהילה. ייתכן שהדבר נכון, אבל לתפיסתנו, מנהל קהילת הבוגרים הוא מקור לאיזון ולהיזון חוזר לארגון, הוא בעל השפעה רבה והוא מחויב, אם הוא חושב שהקהילה אינה מגוונת מספיק, לעלות את הצורך להתאים את שיטת הגיוס לתוכניות בארגון. הוא גם עצמאי לחלוטין ביכולת שלו לחשוף את קהילת הבוגרים שלו לאוכלוסיות נוספות ולבעיות חברתיות רחבות בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות שיתוף פעולה עם קהילות בוגרים אחרות.

ואולי שאלה אחרונה שנשארה פתוחה… למה הגיוון בכלל חשוב? ייתכן שהתשובה לכך עבור ארגונים שאינם חברתיים, היא שהדבר אינו חשוב (למרות שאנו מטילים גם בכך ספק). אבל בארגונים חברתיים הדבר קריטי. ד"ר גלי סמבירא, שדנה בפורום בנושא זה בשנת 2018, מיטבה לתאר זאת עבורנו. כשעוסקים בבעיה חברתית הנוגעת למציאות קיימת אנו זקוקים למספר "המצלמות" הרב ביותר, מפני שיותר מצלמות יתארו לנו את אותה מציאות טוב יותר וגם את הדרך לשנות אותה בצורה מדויקת יותר. קהילות הבוגרים נוצרו מתוך ארגונים ותכוניות שנועדו לקדם סוגיות חברתיות. הדרך לעשות זאת מבוססת גם על היכולת לייצר מספר זוויות ראיה. זה יכול להיות ביצירת פסיפס המורכב מנשים, גברים, חילונים, חרדים, דתיים, מוסלמים, נוצרים, מעמד סוציו-אקונומי גבוה/נמוך, פריפריה, מרכז, רוסים, אתיופים, נוער בסיכון… ובעצם מכלל הזויות המרכיבות את החברה הישראלית. זה יכול גם להיות ביצירת הטרוגניות ומגוון בתוך כל אחת מאוכלוסיות אלה בתוך עצמה.