תפריט
כן, הבנו, ארגוני בוגרים הם בעלי פוטנציאל אדיר!
אז מה יש שם בארגוני בוגרים שהוא כל כך מיוחד? או שאולי לא כל כך מיוחד? אולי פשוט היום בעולם משובש אנשים מחפשים כל תירוץ וכל סיבה להתכנס/להתקהל/לייצר משמעות?
אולי, בעולם כזה, כל מכנה משותף הוא רק "סיבה למסיבה"?
אז נכון, ככל שהמכנה המשותף מבוסס על בסיס משמעותי, רחב היקף ובעל מוטיבים של שייכות, זהות וזיקה כך הרצון להיפגש גדל.
רבים מאתנו מרגישים זהות ואף גאוות יחידה בהיותנו בוגרים של הרבה מהדברים שעברנו בחיים, וסביר לומר שככל שהארגונים בהם עברנו בעלי יחסי ציבור ותודעה גדולים כך גם גאוות היחידה גדלה.
האם זה אומר שיש רצון או צורך אוטומטיים להתקהל או להתכנס תחת המטריה הזו?
בעיניי, כדי שנטרח להתקהל צריך להתקיים לפחות אחד מהבאים:
דוגמא בולטת לכך מתוך הרקע האישי שלי היא העובדה שאני בוגרת תנועת הצופים. ללא ספק עובדה אשר ידועה לכל מכרי ואפילו מהווה חלק מהזהות שלי על אף היותי מתקרבת לגיל 39. אוסיף ואשתף שהרצון שלי (נסתר ולעיתים גלוי) לשחזר את החוויה אותה חוויתי בגיל 17, מלווה אותי בהרבה מההחלטות שלי בחיים.
על אף האמור וחרף העובדה שריכזתי שבט בבגרותי, בהווה- העובדה שאני בוגרת ארגון הצופים לא באה לידי ביטוי לא ברמה הקהילתית ולא ברמת התכנים בחיי וזאת משני טעמים עיקריים כפי שאני תופסת אותם:
מה שהופך כל מפגש על בסיס היותנו בוגרי התנועה כמפגש שיש בו רק התרפקות על העבר ללא הווה וללא עתיד ועל כן נע בין תחושת כיף לבין תחושת פתט.
תנועת הצופים אם כן, היא דוגמא נפלאה לכך שתחושת הזהות, השייכות וגאוות היחידה שנוצרה בעבר לא תורגמה להמשכיות ונותרה ככותרת ריקה מתוכן עכשווי.
המקום בו יוצקים תוכן לכותרת מתאפשר ביצירת הווה ועתיד לארגון הבוגרים. (עבר משובח ככל שיהיה אינו מספיק).
ההווה כפי שאני תופסת אותו הוא חיי קהילה שצריכים להיות חלק מהתרבות הארגונית מהיום הראשון בתוכנית הליבה ועליו לכלול את העוגנים הבאים:
עבר + הווה= Nice to have
ומה זה העתיד? עתיד = Call to action
זה הדבר הזה שמתרגמים לעשייה משותפת, בשלב זה, סביר להניח שלא כל הקהילה תרצה לקחת חלק. המעגל ילך ויצטמצם כפי שהתרחש במעבר משלב העבר לשלב ההווה.
בשלב זה הצימצום יהיה המשמעותי ביותר אבל בהמשך הדרך בעת ההתעצבות, יוכל להיפתח ולהתרחב מחדש. חשוב לא לפחד מההתכווצות ולהבין שזה חלק מתהליך טבעי ואולי אף נכון לשלב שכזה וזאת הסיבה שגם טרמינולוגית אני עוברת עכשיו למושג קבוצה.
זה המקום בו לנו כאוסף של אנשים בעלי עבר משותף והווה יש רצון ויכולת לקחת את זה צעד קדימה. זה השלב בו אנחנו מבינים שיש לנו כוח ויכולת לעשות שינוי. חשוב לציין שככל שהעבר וההווה מהווים נדבך משמעותי יותר בחיינו כך נשען על המקום הזה יותר, לטוב ולרע.
המעבר מרמת התודעה- רצון לצקת תוכן לעתיד הקבוצה, לרמת הפעולה הוא מעבר כאוטי וקונפליקטואלי ולעיתים אף תידרש התערבות חיצונית כדי לצלוח אותו. קבוצות בעלות מכנה משותף חלש יחסית יכול שלא יעמדו בשלב זה.
קבוצה ששרדה את השלב הזה צריכה לעבור באופן המהיר ביותר לשלב בו היא מיישמת את עקרונות ה- LEAN STARTUP:
זה השלב שייתן את הוכחת ההיתכנות של עתיד הקבוצה ללא תלות בתוצאה. כי נקודת המוצא מלכתחילה היא שמדובר במעגלי למידה.
ארגון בוגרים בעל עבר, הווה ועתיד הוא ארגון המתקיים בפני עצמו ויכול ברמה התיאורטית בשלב מסויים כתהליך טבעי של התבגרות אף להיפרד מארגון האם.
"הורות נכונה" תבחן על ידי יכולתו של ארגון האם לשמור על איזון בין עצמאות לחיבור.
במערכת יחסים בה ישמר האיזון יתפתח ארגון בוגרים מוביל שישמש כעמוד האש שלפני המחנה בעל יכולת להנחות, לפתח ואף לשנות את חזון ומבנה הארגון באופן אשר יממש את המטרות בצורה המיטבית.
בהנחה שיש עבר והווה (גם אם צריך לשפרם) העתיד הוא זה שיבדיל בין ארגון בוגרים שנחמד שיש אותו לבין ארגון בוגרים שביכולתו (בהמשך לאלגוריה) להוביל את בני ישראל לארץ חדשה.
שחר עצמון-פלג, בת 38, אמא לשלושה ילדים, בעלת תואר ראשון במשפטים וממשל מהמרכז הבינתחומי ובוגרת לימודי תעודה של הנחיית קבוצות. לאחר שלוש שנים כעורכת דין בדיני משפחה ההחליטה שהגיע הזמן לחזור אל העשייה החברתית שם הלב נמצא. במשך 8 שנים עבדה בקרן הישג, קרן מלגות לחיילים בודדים משוחררים, שם ניהלה את ארגון הבוגרים, הקימה תוכנית יזמות, פרויקט מנטורים, מרכז קריירה ועוד פרויקטים רבים ומגוונים. היום מנהלת את יחידת הבוגרים בארגון LEAD לפיתוח מנהיגות בישראל.
הרשמו לניוזלטר:
העמותה בהליך קבלה ניהול תקין וסעיף 46. העמותה מתנהלת בשקיפות ועל פי כלל הנהלים, בתקנות והחוקים הרלוונטיים. למידע נוסף על ניהול העמותה, מוזמנים לבקר בדף העמותה באתר גיידסטאר.